אודי יעקב, סופר ומחנך. רכז ההדרכה ברשת 'דרור בתי חינוך'

על הפגנת המורות

על מה מפגינות המורות?

הן מוחות כנגד שלילת הערך. שלילת ערכן האנושי, החברתי, הכלכלי והמקצועי. הן מוחות כנגד הפיכתן מנוכחות לשקופות. הן מבקשות להגן על קולן ועל מקומן, ודרך כך גם להגן ולשמור על הדבר היקר ביותר שמתרחש בינן לבין ילדים בחלל הכיתה. אך מעל הכל, הן מוחות כנגד ההפחתה והביטול של עצם הרעיון של חינוך ושל הוראה כמרכזיים וחשובים, רעיון שנושא איתו תקווה לכך שהמציאות יכולה וצריכה להשתפר.

הן מורדות כנגד הפער הבלתי נסבל בין המציאות המאמללת וכפויות הטובה שהן פוגשות יום יום במסדרונות בתי הספר, לבין הסיבה שבגללה הגיעו לעבודה הזו, והיא לחנך. לפגוש ילדים וילדות ולעבור איתם את הדרך הארוכה והפתלתלה הזו, שבה מתפתחים חלומות ותקוות, שבה אפשר להיפגש ואפשר ללמוד ולגדול, שבה יש סיכוי להפוך מאחר וזר לזולת וחבר, שבה מתרחש המפגש המכריע בין ילדים לרעיונות.

הן מתנגדות להפיכתן ממחנכות לממלאות טפסים, מבעלות ערך לחסרות קול, עניות ומדוכאות, ממנהיגות למשבצות במערכת אינסופית. הן מוחות כנגד המאמץ העצום לפרק אותן לגורמים, להפריט ולסכסך בינן לבין עצמן. הן נאבקות בניסיון העקשני להטיל בהן שוב ושוב ספק, באינסוף הקולות המחלישים שמערערים על עצם נחיצותן וביוזמות העטופות בנייר צלופן שגורסות שכל אחד יכול לחנך תוך כמה שעות הכשרה מרחוק.

ובעומק, ובפועל, הן מתנגדות לעינוי, לגזרה שבלראות ילדים וילדות חומקים ונושרים בין ידיהן אל בדידות ותלישות, אל ייאוש ואל הרחוב או אל החדר הסגור והמסך המרצד. נמאס להן להיות עלה תאנה ולשם על כך את מלוא המחיר. נמאס להן מהצטדקויות ורפורמות ריקות. הן שבעות מהבטחות שלא משנות דבר ורק מחמירות את המצב. נמאס להן להיות הגשרים מעל התהום שהן פוגשות יום יום, ואחר כך להיות מואשמות בכך שהם קורסות, עוזבות, ולא יכולות עוד.

הן מתנגדות לכאוס המכוון, לשיתוק ולאטימות, לאלימות המערכתית והכלכלית, לבזבוז המשווע של מה שיכולה היתה להיות הכיתה שלהן, למה שיכול היה להיות בית הספר במציאות סבירה. הן הגיעו לחנך. הן הגיעו בידיעה ברורה שהן הולכות לפגוש כאב וקושי, אבל הן לא יכולות להסכים לאי צדק, לחוסר אונים, לעוול שמתרחש. הן מתנגדות לחיסול ההדרגתי והעקבי של מקצוע ההוראה. בפועל, הן נאבקות על חייהם ועל תקוותיהם של ילדים וילדות ועל עתידו של המקום הזה.

והן המקום שבו מתחילה האפשרות לקרוא את המציאות כהווייתה, ולכתוב אותה מחדש.